סרי לנקה המפתיעה חלק א'

גרגירי הזמן ממשיכים בתנועה והנה אנחנו שנתיים לתוך המסע שלנו !!! 730 + ימים שבהם אנו חווים, חיים, מגשימים, ביחד, מתגבשים,צומחים , 24/7 , מעיזים, נכשלים, מצליחים, מתקשים, לומדים, אוהבים, מתרגשים ונושמים את המסע הזה !

נפרדנו מקופנגן, והתחלנו את דרכנו לסרי לנקה. הדרך הייתה ארוכה אך שודרגה בשל המסלול המשותף שלנו עם משפחת רוקח לבנגקוק. כול הדרך יחדיו, דרך הכוללת מעבורת איטית, אוטובוס וטיסה, עברו בנעימים, כשהיה לנו יום שלם בדרכים יחד שבו נפרדנו מה"רוקחים" שליוו אותנו גם בעונה הקודמת של גואה והיו השכנים הכי טובים שאפשר לבקש, וגם בקופנגן. זכינו !

לאחר לילה בבנגקוק, טסנו לקולומבו בירת סרי לנקה. הרבה משפחות ומטיילים אמרו שקולומבו מסריחה, צפופה, מלוכלכת ולא נעימה לטיול, ושכדאי לברוח ממנה מהר. אולם, בשל היותנו מטיילים איטיים, לא העזנו להמשיך ליעד הבא שלנו ארוגם ביי, נסיעה של יותר מ8 שעות בדרכים פתלתלות, וברצף, אחרי היומיים הלא פשוטים שעברנו בדרכים. לכן, הזמנו 4 לילות בעיירה מחוץ לקולמבו – נגומבו..אולם בשל טעות בהזמנה הגענו למרכז קולומבו. ההלם הראשוני של הפקק האינסופי משדה התעופה לדירה שגרנו בה הוחלף בתחושת נעימות. גרנו מעל משפחה סרי לנקית מקסימה. במיקום אותנטי ובשכונה טובה יחסית. האמא של הבית הכינה לנו כול מיני מאכלים עם קוקוס וג'ק פרוט מעורב עם קארי. גילינו שלמרות מה שאמרו על האוכל הסרי לנקי, הוא טעים להפליא, ומגוון מאוד. הכאוס בקולמבו הוא מאוד מסודר. העיר מאוד נקייה יחסית לערים גדולות בויאטנם או בהודו. בימים הראשונים יותר התפנקנו בפארקים וקניונים שונים, וביקרנו ב"נקודות ציון חשובות" כמו KFC ו דקטלון. את קולומבו פגשנו שוב בחוויה מדהימה בסוף החודשיים שלנו בסרי לנקה.

בנסיעה לארוגם ביי, התחלנו לחוות את טבעה האמיתי של סרי לנקה. ארץ שעדיין פראית בחלקה, מלאת טבע חי, לא מרוסן. הדרך פתלתלה ומשובשת. לעיתים, פקק באמצע שום מקום ומלא מחסומים משטרתיים בדרך. עברנו לצד שמורות טבע עצומות. עדרי פילים צעדו לפני הרכב שלנו, חופשיים לחלוטין ומלאי עוצמה וחן. (יש משהו עוצמתי בלעקוף פיל ענק על כביש). מלא ביצות, שלטים על חיות שונות שעוברות את הכביש. מראות שלא ראינו בשום מדינה אחרת שהיינו בה עד כה.

ארוגם ביי עצמה היא רצועת חוף קטנה יחסית. מעוז של תרמילאים מכול העולם ובעיקר ישראלים אחרי צבא. למען האמת, ייתכן שבארוגם ביי, חווינו את המקבץ הכי גדול של תרמילאים ישראלים אחרי צבא עד כה במסענו. תיכננו להשאר בארוגם ביי כחודש, וחיפשנו דירה לנסטינג הלא שגרתי הזה שם. אין הרבה משפחות בארוגם. לכן, התמקמנו לימים הראשונים בגסט האוס שנקרא רד סטאר. מסתבר שמי שמתארח שם, הם/ן רק טיילים ישראלים, ואנחנו המשפחה הראשונה שמתארחת בגסטהאוס 🙂 ,המקום היה מלא עד אפס מקום בתרמילאים. בעל הבית השתדל מאוד להנעים את שהותנו, הביא משחקים לילדים, עזר עם אוכל מותאם לילדים והיה מאוד איכפתי וטוב לב. מסתבר שפרט לבית חב"ד, ברד סטאר מארגנים ארוחות שישי. כך שהגענו ממש לפני והייתה חוויה כיפית עם כול החבר'ה שהגיעו מכול ארוגם ביי לגסט האוס שלנו. גם החברים שלנו בגסט האוס, היו חברותיים מאוד עם הילדים ואיתנו. שיחקו איתם קלפים ושש בש, עשו יחד עם הילדים שלנו ארוחות ממתקים ועוד. עומר ועילי היו מאושרים שם. בערבים אחרי שהילדים היו נרדמים, ערכתי המון המון שיחות אימון מאולתרות עם שוהיי הגסט האוס. לפעמים כקבוצה היינו מדברים על נושאים שבלב, והייתי נותן קצת מראיית העולם ההוליסטית האימונית שאני מאמין בה ודרכה אני משתדל להתנהל. ערבים אחרים פשוט היו מגיעים לפי תור לשיחה אישית אחד על אחד.. החוויה הייתה כה מעצימה, מהרצון שלי לעזור, לחבר בין נקודות, לראות איך חברה אחרי צבא, נפתחים, נוגעים ברגש, מתפתחים. כול השהות שם איפשרה לי להתפתח בתוכי. להגדיל את יכולת ההכלה שלי, לדייק את עצמי פנימית. פשוט נפלא ! לאחר 5 ימים, מצאנו בית. אין מבחר גדול, אין הרבה משפחות שמגיעות לתקופה של יותר משבוע (חופשה במלון מפנק, נופש וכו'), וזה היה מאתגר. משפחת שוורץ שגרה בארוגם ביי מספר שנים, עזרה לנו מאוד במציאת בית וקשרים עם מקומיים, אנו גם מכירים אותם מהעונה האחרונה בגואה, כך שלילדים היה חיבור ונפגשנו מספר פעמים לבילוי משותף, ואף לאחד הקומזיצים השבועיים שלנו בבית שבסוף מצאנו.

הבית היה פשוט ונמצא מעט דרומית לארוגם וקרוב לעיירה אוולה. בבית הקרקע היו שני חדרי שינה, סלון קטנטן, מטבח, מקלחת (מים קרים בלבד), וחצר עצומה ששימשה למשחק, לקומזיץ ומדורות ולערסל. בחצר תמיד היו לנו אורחים כמו להקת קופים שקיפצה על הגדרות והעצים, וקטפו מנגו וקוקוסים מהעצים בחצר, כלבים סקרנים, חתול שהיה ישן על מיטת המרפסת שלנו (והיה היחיד שישן שם בכול התקופה) פרות שבאו לאכול משאריות האוכל שהייתי זורק באחת הפינות המרוחקות, מלא מלא עורבים, ציפורים מכול הסוגים, סנאים, ועוד. אי אפשר היה להתחיל את היום בלי לצפות בסנאים מקפצים על חומות הבית כל בוקר 🙂 שכרנו טוקטוק (שנראה בדיוק כמו ריקשה הודית ורק השם שונה) ואחרי יומיים-3 של תרגול והתרגלות לכלי התחבורה הלא אינטואיטיבי בעליל, כבר נהגתי בו כמו אחד הסרי לנקים. הטוקטוק איפשר לנו להתנהל בקלות, להגיע לחוף הבייביי פוינט (שבו גולשים וגם אפשרי להכנס למים ולהסחף "רק" 200 מטר ממיקומך בשל הזרמים). נסענו המון לפוטביל, "העיר הגדולה" שנמצאית צפונית לארוגם (5-7 דקות בתוקתוק), שוק נחמד, סופרמרקט מלא כול טוב, שוק דגים, חנויות ציוד וכו'.

בשל העדר מסגרות והעדר אטרקציות (הים סופר סוער ואין הרבה ממש מה לעשות) הסתגלנו דרך חיי היום יום לסדר יום שהתברר לנו כמדהים ומאפשר. כול יום היינו יושבים עם הילדים ועוסקים בלימוד עברית וחשבון. לאחר מכן, לקראת צהריים אוכלים ורובצים בבית ואז יוצאים לחוף, או יוצאים לאכול באחת המסעדות (ריכוז גבוה של אוכל ישראלי ומערבי לפחות כמו דראמסלה, שניצלים, חומוס, שקשוקה, בגטים, סלטים,  וכו ובכמויות !) ואז הולכים לים. פעם בשבוע לפחות, הלכנו לבריכה, בדרך כלל שהייתה מסיבת בריכה בימי חמישי. מלא תרמילאים ישראלים ואחרים, מוזיקה טובה, משחקי בריכה. אנחנו והילדים "עפנו על זה".

 

החיבור הכי גדול שלנו היה עם בית חבד בארוגם. זוג צעיר מנהל כעת את המקום יחד עם עם שליח צעיר, שנמצא במיקום הכי טוב בחוף. ממש מול הבייבי פוינט, על גבעה צופה על הים, ומאפשר גיחה לים וחזרה לאוכל מעולה, חברה טובה, קפה שחור,  ושיחות נפש. לילדים בית חבד סיפק "בייביסיטר" זמני לזמן קצר. מה שמדהים אותי לראות ולחוות היה את עומר ועילי, איך שעומר פשוט הרגיש בטוח בעצמו ועם לב פתוח, ניגש לתרמילאים ומתחיל לשוחח עמם, מזמין אותם למשחק שש בש, ובדרך כלל לא עומדים בפניו ומשחקים עמו. והוא מנצח ומפסיד, והתגובות שלו כה מקסימות, תמימות, ומלאות אותנטיות שמחברת את מי שמשחק עמו אליו. עומר למד את אומנות השש בש, מהשליח הנוסף : צעיר שעוזר בניהול בית החבד ובעל לב גדול ללא קשר. כול פעם שעומר בא הוא היה מתפנה מעיסוקיו בשלב כזה או אחר ויושב לשחק עם עומר. מלמד אותו מהלכים, מסביר את הטעויות שעשה, איפה לשפר, ועומר היה יושב שם מרותק.

גם הארוחות שישי בבית חבד היו כיפיות וטעימות !

אין ספק שחלק גדול מהחודש בארוגם ביי היה מדהים בשל נוכחות בית חבד שריכזה המון ישראלים צעירים וגם מספר משפחות שהגיעו לחופשה, כולם יחד. המיקום, האוכל, הפתיחות והקבלה של המקום והאיפשור, החברה לילדים, החברה לנו.

מספר דברים חשובים לדעת למשפחות מטיילות שרוצות להגיע לארוגם ביי:

1. אנחנו לא גלשנו, ילדים שלא מתעניינים בגלישה או קטנים מדי לא יוכלו להכנס לרוב החופים כאן בצורה רגועה. כלומר, חייבים השגחה, והים לא נגיש בהרבה נק' גלישה.
2. אין אטרקציות בארוגם ביי פרט לספארי ומספר נקודות תצפית, יש אווירת חופשה. כמו סוג של "חוף ביוון" שיש בו מלא מסעדות ותיירים.
3. החוף שהכי אפשר לנו הנאה גם מהים הוא הבייבי פוינט, שהיה יחסית רגוע לשאר החופים, אולם גם שם צריך להזהר, בעיקר מהעשרות הגולשים שעושים צעדיהם הראשונים הגלישה קרוב מאוד לאיפה שנכנסים מתרחצים.
4.  אם מגיעים רק לארוגם ביי, ואין עוד יעדים בסרי לנקה, שווה לחפש ממש את האוכל המקומי , הוא סופר טעים, ומאוד קשה למצוא אותו דרך "ים המסעדות המערביות".
5. טיפ מאוד מאוד חשוב : ארוגם ביי נמצאית כ9 שעות מקולומבו. אין בה שירותים ממשלתיים ולא בסביבתה. אם אתם מגיעים לסרי לנקה ליותר מחודש, תדאגו להאריך את הויזה שלכם לפני הגעה לארוגם ! בכניסה לסרי לנקה מקבלים חודש אוטומטית ולאחר מכן יש צורך בהארכה. אם לא תעשו את ההארכה לפני שיצאתם מקולומבו, תצטרכו לשלוח דרך סוכן מקומי שלוקח עמלה שערורייתית בעבורם ועבור הילדים.. וזה יצא יקר פי 5 מלעשות זאת לבד במשרד ההגירה (מאות דולרים שנאלצנו לשלם) או לסוע לבד, מארוגם חזרה לקולמבו ואז שוב לחזור (ממש לא חוויה נעימה מניסיון- עדי נאלצה לנסוע הלוך חזור לקולומבו בשל עניין טכני כ20 שעות בדרכים ביומיים). העניין נוגע גם לעניינים אחרים שקשורים בדרכון, ויזות למדינות הבאות ועוד.

לחופים סביב נסענו עם הטוקטוק שלנו, נופים מדהימים, טבע חי, מלא להקות של טווסים, קופים, פילים חופשיים ! , שלטים באגמים שמזהירים לא להכנס בשל התנינים. משהו מאוד בראשיתי ואותנטי. החופים עצמם מדהימים, יפים, חלקם פראיים, עם נקודות תצפית מקסימות שדורשות טיפוס מעט מאתגר, לפעמים חציה של נהר כדי להגיע אל החוף.  כמעט בכול החופים  יש גלים עצומים. נכנסים קצת, נסחפים הרבה, ואז פשוט יושבים על החוף וצופים בגולשים.. משחקים בצלחת מעופפת, ובמה שיש סביב על החוף. שותים קינג קוקוס- שהוא הקוקוס הכי טעים ששתינו עד כה במהלך שנתיים של נדודים. (תכלס הייתי קונה אשכול של 8-12 קוקוסים כול מספר ימים מהשוק בפוטביל, זה כזה טעים !)

בחודש הראשון שלנו בסרי לנקה, למדנו ליצור נסטינג עם מה שהמקום מאפשר, ובהחלט הופתענו לטובה מהיכולת שלנו להרגיש בבית גם במקום שבו אין תנאים אופטימלים לכך. אין ספק שהרגשת הבית וה"ביחד" היא תחושה שיצאנו בתוכנו, מקום פנימי שרק צומח וגדל. הופתענו מהנחמדות, האדיבות והרכות של הסרי לנקים. נדהמנו מהירקות והפירות המגווונים, הטריים, הכה טעימים (שרובם גודלו בגידול אורגני), ובעיקר מאוד שמחנו על הבחירה שלנו להגיע לסרי לנקה.

היינו מאוד מסוקרנים לראות קצת יותר מסרי לנקה, זיהינו את הפוטנציאל והיופי שהיא אוצרת בתוכה. לכן, החלטנו אחרי חודש בארוגם ביי, לטייל במספר מקומות, ולגלות עוד ממה שיש לה להעניק. ידענו שנצטרך כ10 ימים בקולומבו, על מנת להוציא את הויזה להודו לקראת החזרה לגואה, ולכן הכנו מסלול רגוע יחסית שעובר דרך 2 יעדים וחזרה לקולומבו.

על אלה, נוריה אליה, קולומבו פעם שנייה (קולומבו המפנקת יותר, מיקום, איכות הדירה, אטרקציות) והחזרה לגואה, בפוסט הבא.. מבטיח שהוא יגיע ממש בקרוב..