החיים כמשפחה בגואה (נסטינג) בחצי שנה האחרונה 2019-2020

 

לא פשוט לסכם חצי שנה של חיים בגואה, שגם לא בפעם הראשונה אלא בפעם השניה לכול העונה. לאחר שזו הפעם השלישית שלנו פה ב3 שנים האחרונות. זה קטע שנכנסים לשגרה, לאתגרי היום יום, ולתנועה, קצת קשה לעצור רגע ולתת את ההתיחסות לבלוג שלנו. הוא קצת נשכח ממחשבותיי וגם משל אלו של עדי. אולם הקול הפנימי שבי מדי פעם הדהד, ולפעמים הוא נשמע מבחוץ, והאיר לי את הרצון לכתוב שוב פה. לשתף בחוויה, בניסיון, באתגרים, ברגשות ובזרימת השינוי שלא נפסק פה מעונה לעונה ומיום ליום.

לפני מספר שבועות פגשנו משפחה חדשה שהגיעה לחוף של פאטנם, ולאחר שיח קצר, האמא שואלת אותי "רגע אתה זה מהבלוג : ג'ינג'ים על מזוודות, וואוו, אנחנו קוראים אתכם כבר חצי שנה לפני שיצאנו לדרך, אתם ממש כותבים יפה" (ציטוט לא מדויק, נורא התרגשתי לשמוע אותה). פתאום, הרגשתי שמכירים אותנו עוד לפני שנפגשנו, וזה מוזר, ומרגש מאוד.. שהדברים שאני ועדי כותבים נקראים בצד השני ממש, ושזה עוזר, מקל, מועבר, משותף ומהדהד לעולם. מ ר ג ש !

אחרי שיחה על זה, ועל כמה פוסטים שכתבתי, פונה אמא אחרת שישבה לידנו ואמרה לי לא כתבת בבלוג כבר מלא זמן, ופתאום, זה הדהד בי. משהו באיך שהיא אמרה זו, גרם לי לעצור, ולהרגיש את הרצון שלי לכתוב, לשתף, להתפתח דרך הבלוג, להחזיר תנועה לכיוון הזה. כעבור כמעט חודש נוסף של דחיה, התנגדות, תירוצים ועשייה/אי עשייה אחרת אני פה מול המסך, מסכם חצי שנה של נסטינג או יותר נכון חיים. כן כן, חיים בגואה, רגילים לחלוטין רק בגואה עם קוקוסים וחופים מרהיבים, קהילה דמוית קיבוץ ענק, וקקה של פרות, ועוד הרבה דברים שמייחדים את גואה והודו בכלל..

לא ידעתי מאיפה להתחיל, אז כדי להתחיל לרענן את החוויות ולתת קצת תוכן, עברתי על תמונות, החל מתקופת המונסונים באוגוסט, עד היום סוף ינואר. אחרי שבחרתי תמונות לבלוג, וריכזתי אירועים, התמלאתי שוב ייאוש מלהתחיל לכתוב את הפוסט עצמו, ועבר לו עוד שבוע 😉

אז לאזור דרום גואה הגענו באמצע אוגוסט, חזרנו לבית ששימש כביתנו בעונה הקודמת במשך 7 חודשים אחרי 4 חודשים שטיילנו בתאילנד, ויאטנם וסרי לנקה. הכול נראה והרגיש כה שונה. קודם כול הגענו מדירת יוקרה בקולמבו (סרילנקה) לבית שהיה די מעופש ופשוט יחסית לדירה בקולומבו וזה יצר בנו זעזוע ראשוני. מה גם, שהכול היה ארוז (מלא ציוד שהשארנו פה), והיה צריך לפרוק, הגענו בלילה, הכול נראה צפוף ברחובות, ובסמטה שלנו. (רק למחרת בבוקר ראינו את הפלא של הטבע שהיה בכול מקום בשל הגשם השוטף) לא היה לנו אוכל, או מים, או כול דבר שהוא לשימוש נגיש והרגשנו ממש כאילו נחתנו פה לראשונה. הפעם, השוק היכה בי יותר, אני זוכר ששכבתי במיטה ואמרתי לעדי:" מה לעזאזל אנחנו עושים פה ?" ההלם נמשך מספר ימים.. שבהם תהיתי אם אנחנו עושים את הדבר הנכון להמשיך לתוך השנה השלישית ולהכנס שוב למקומות שפחות נוחים לנו. הרבה רכות, וכניסה לקצב שנכון לנו החזירו אותנו לבית המוכר, הכיפי, החופשי והמאפשר והתחלנו את העונה בגואה.

קטע שגואה של אוגוסט היא בכלל משהו שלא הכרנו קודם. הכול ירוק וזוהר, ולח מאוד.. הכול רטוב כי כול הזמן יורד גשם, אפילו אם זה רק טיפות קטנטנות, ממש רסיסים שנמצאים שם באוויר תמיד, או גשם זלעפות שנמשך 3 ימים.. תמיד יש מים באוויר. הריח של העלים הרטובים, הגזעים, הנחלים שזורמים, כאלו שלא ידענו על קיומם, כאלו שנוצרו ממש ברחוב שלנו מטה.. משהו מאוד חי, פורח, נושם.. וגם מצומצם מאוד.. באנשים הכוונה. נוצרת איזהשהיא אינטמיות של מי שהגיע מוקדם וזה לא הרבה, התכנסות בבתים כי בחוץ גשום, ארוחות משותפות, פליידיטיים וחברויות שנוצרו.

 

 

הבית ספר שנפתח ממש כשהגענו גם היה עם מעט ילדים, וכול נסיעה אליו הייתה יכולה להסתיים עם זה שכולנו רטובים כאילו שחינו בבריכה, או שפתאום מקפיצים ריקשה כי המבול לא מפסיק כבר יומיים, והדרכים ממש מאתגרות לאופנוע. לפעמים הייתי קופץ לעיר או עדי לשוק, ובחזרה היה תופס אותנו מבול פתאומי, שהתחיל מטפטוף קל, ושוב מגיעים ספוגים.. והבגדים לא מתייבשים כי 95 % לחות.. אז תולים בסלון, ומפעילים מאווררים בשיא הכוח. הכול מרגיש כמו אירופה, שדות ירוקים, גבעות ירוקות, נחלים ונהרות שוצפים, טבע חי, באפלוס טובלים בבריכות שנוצרות מהמים, להקות ציפורים.. אפילו הסכר עולה על גדותיו ויוצר נחלים ובריכות שבהם טבלנו לעיתים. מרהיב !

   

 

לאט לאט, הבנו מתי הגשם מתקרב, לקרוא את סוגי הטפטופים והסתגלנו להתנהל במונסון. החופים ריקים מעסקים ואדם. אין כמעט נפש חיה בפלולים שהייתה סגורה בבריזנטים כחולים וירוקים. נחל שלא קיים בחודשים אחרים נוצר בחוף פאטנם, ממש ליד הסלעים ויצר הפרדה של ממש בין החוף לים. 95% מהמסעדות סגורות, באמת האזור נראה כמו עיר רפאים, אך שוב, היה בזה יופי ואינטמיות וביתיות שלא חווינו בשום תקופה אחרת כאן. מי תכלס צריך מסעדות שיש את עדי הבשלנית האלופה, שהכינה לנו הכול החל מגבינות,לבאנה, פיצות ועד ג'חנון שהיא מכינה מאפס, ומלא מלא בישולים אחרים. זכינו 🙂

 

הבית ספר התחיל בשלבי מעבר למקום חדש (כבר עברנו לבית ספר החדש שנמצא ליד הסכר, ממש רחוק יותר ועם כול החששות מכך וממה יהיה- הוא מדהים נכון לכרגע)….רוחות של שינוי נכנסו לגואה, של צמיחה, של תנועה.

אם זה הכביש המהיר החדש שנפתח לנו ממש מעל הבית , ונורא חששנו ממנו שיהיה רועש ויחסית הוא ללא תנועה כה רבה, ואם זה הכביש גישה שסללנו לנו ובכול שכונת ראג'באג, שלקח שבועות בזילוף ידני כמו פעם ! של זפת וסלילת הכביש, מלווה בכמויות אבק, פועלים, רעש והפסקות חשמל ארוכות..אם זה קיסאן, המכולת השכונתית של פאטנם שהפך להיות מיני מרקט, ויותר לא מוציא כול מה שתבקש מתחת לדלפק, יעשה פווו וינגב את האבק וימסור לך בחיוך את הפריט 🙂 כי אם הכול נמצא על המדפים, ומנוקה מאבק יום יום. קפה אין הפך להיות ידידותי לילדים עם מתחם שנפתח לילדים (חדר עם מזגן וספריה וספות), וטרמפולינה בסניף של פאטנם. טיסות ארקיע החלו להביא תיירים ישירות מישראל, מה שהביא לסוג תיירות שלא היה פה לפני, של שבוע, שבועיים.. חופשה בגואה.. כמות גדולה של משפחות בחגים, נפתחה חומוסיה ועוד לפני חבר טוב שלנו פתח חומוס במשלוחים. ועוד ועוד.

 

 

כמה דברים שרציתי לשתף בחוויות שלנו לאורך התקופה :

1. יום הולדת לעילי: פעם ראשונה שערכנו לעילי יום הולדת עם חברים פה בגואה.. בתחילת אוקטובר, והייתה חגיגה מרהיבה. מרפרף בתמונות, רואה איך הוא רצה את כול הדברים שהוא דמיין וקיבל אותם במציאות. הוא ביקש מופע זיקוקים, ושירימו אותו בכסא ויניפו אותו באוויר, ביקש עוגה של הנוקמים וקיבל. ערכנו מלא הפעלות כמו בועות מתנפחות, חפש את המטמון וחבילה עוברת.. היו מלא ממתקים ומלא מתנות והוא היה כול כך שמח, מאושר, עף על החיים לגמרי ! גם בבית ספר חגגנו עם עוגה.. חגיגה כפולה שלגמרי מגיעה לו !

 

2. ציקלון : במהלך חודש אוקטובר וממש במהלך תקופת החגים בזמן שהרבה המטיילים הגיעו בטיסות ארקיע לשבוע-שבועיים היכה ציקלון בחופי גואה. כשאני מנסה להזכר במהלך העניינים, אני נזכר שלא נערכנו בהתאם, ולא ידענו למה לצפות. היינו בטוחים שההודים מגזימים ונכנסים ל"סרט הודי" כפי שהם נוטים לעשות מדי פעם. ב1 בלילה התעוררנו למשבי רוח עוצמתיים.. החלונות רעדו, שמענו דברים עפים בחוץ, מתרסקים לכול עבר. ענפים נתלשים.. הפסקת חשמל, מיד עם התחלת הרוחות והגשמים העוצמתיים, נמשכה בשכונה שלנו למשך 48 שעות מתחילת הסופה. בעצם כול השירותים נפלו באותה נקודה. לא היה חשמל, לא מים זורמים, לא היה אינטרנט סלולרי כי נתלשו ונשברו האנטנות הסלולריות, לא היה סינון של ביוב כי הכול היה סתום, והיינו בעלטה.. כול הלילה וגם בלילה שלמחרת וגם עד שעות הערב של יומיים לאחר מכן. אין ספק שזו הייתה התמודדות מאתגרת. ללא מאווררים, גשם שוצף ורוחות בחוץ וחם ממש בבית, ומלא מלא יתושים (כי משאירים דלת פתוחה לאוויר גם בשעות שיש בהם יתושים בזריחה ובשקיעה). לא היו מים זורמים, לכן שטפנו כלים עם מי גשמים שאספנו בחוץ, גם את המקלחות הקצבנו והשתמשנו בדלי על מנת לשמר את מה שנשאר במיכל מים. את יום המחרת העברנו בסריקה על אופנוע עם הילדים (אחד אחד) את האזור, וגילינו שהעץ הענק בכניסה לסימטה שבה אנו חיים נשבר בחלקו והגזע חסם ממש את כול שביל הגישה. מה גם שבנפילתו ניתק את כול קויי החשמל, והאינטרנט ומה שהיה בדרכו. בתחתית הכביש הראשי נוצר נהר של ממש, שזרם וחסם את המעבר, כך שפשוט נסענו דרכו והיה מלהיב ומפחיד לי ולילדים. גילינו שנפלו מלא גזעים לאורך הדרך בדרך לשאר החופים, ושירותי הצלה עבדו בניסור של הגזעים ופינוי הדרכים החסומות. שהגענו לים מצאנו נקודה שהיה בה קו אחד של קליטה ושלחנו הודעה שכולנו בסדר.. הים געש וגלים שחורים מלאי סחף ניתזו ועלו לגובה של מעל 2 מטר. אין ספק שההתמודדות עם הציקלון ובעיקר עם חוסר בשירותים וחזרה לימי הביניים ממש הייתה חוויה לא פשוטה ומצמיחה כאחד.

 

3. חגים :ראש השנה, סוכות ושמחת תורה, הלווין, חנוכה, שנה אזרחית חדשה, דיבאלי, קריסמס. אלו החגים שחגגנו פה, אם בבית חב"ד ראש השנה סוכות ושמחת תורה, או בבית ספר במסיבת תחפושות של הלווין, חנוכה גם בבית וגם בבית חב"ד, דיאבלי עם המשפחה ההודית החמודה שמארחת אותנו ואת ביתם אנו שוכרים. אם זה שנה אזרחית שסיכמנו כמשפחה בצאי שופ (שהיה ריק בארוחת הערב של 18:00) ואני ועדי במסיבה כיפית שבה גם חגגנו עם דנה (בת דודה של עדי שהגיעה לשבועיים חופשה בגואה עם חבר שלה) כיף לראות בראיה אחורה את התמונות ולהזכר בכול החגים שחווינו פה, באווירה המיוחדת של גואה, שנותנת איזה נופח אחר לחג, משהו שלא ממש מורגש בישראל.

 

4. נסיעה על אופניים: אחד הדברים שהרגישו לנו שלא מוגשמים שאנו במסע הזה שלנו הוא הרגשת הבית עם כול הדברים ש"אפשריים" רק שנמצאים בבית בישראל, בסביבה קבועה. שיחות רבות בנושא הביאו אותנו להבנה שאם אנו רוצים לחוש עוד בית, שנביא מחווית הבית ומה שהיינו רוצים בשבילנו ובשביל הילדים לכאן, לגואה, לבית שלנו כאן, עם כול התנאים שלא תמיד תואמים לסיטואציה או מתאפשרים בקלות כמו בישראל. אחד מאלה היו נסיעה על אופניים לילדים. ממש רצינו וגם הם ללמוד לרכב על אופניים, ואולם זה תמיד נדחה שנה שעברה, וגם השנה זה התחיל להתפספס. אני ועדי גילינו מספר חסמים שהיו לנו שם: עלות של אופניים שהייתה יחסית יקרה לכאן, אי ידיעה אם נמשיך לעוד תקופות נוספות פה ולכן חבל להצטייד במשהו שלא יהיה בשימוש יותר מעונה, חוסר במרחבים בטוחים לנסיעה על אופניים וכבישים נורמליים לכך, מאמץ בללמד את הילדים לרכב והשקעת הזמן לכך. ברגע שגילינו את החסמים הללו ועשינו איזשהיא עבודה פנימית, נוצרה תנועה בחוץ שאיפשרה לקסם שאתם רואים בתמונות למטה לקרות. אבא שלי החליט לממן את האופניים כמתנה לילדים. מצאנו אופניים במידות הנכונות ובמחירים ממש טובים, הילדים למדו בחצר הבית לרכב וזה פשוט היה פלא ! (כ20 מטר מרובע בשטח מאוד קטן ) , פתאום בנו כבישים סלולים בכול רחבי שכונת ראג'באג מה שהפך את הנסיעה לבטוחה יותר. קסדות על הראש ואני מלווה אותם באופנוע ברחבי השכונה, בין פרות, ריקשות ואווירה כפרית מדהימה.. ואפילו עומר מבקש לפני בית ספר לעשות קצת בירידה של הרחוב או לסוע לנהר בקצה ראג'באג לראות את הזריחה ואת הפרות והעורבים ששם. הכול אפשרי והכול עניין של כוונה פנימית, זיהוי החסמים ומעבר דרכם.

 

5. סדנאות והתרחבות מקצועית: משהו שכיוונו אליו פנימית, על מנת שנוכל להביא את עצמנו לעולם, את הדרך שלנו והניסיון האימוני והטיפולי, רצינו לערוך סדנאות שיתנו מבט לעולם האימון, לעולם הפנימי של כול אחד ולחיבור ההוליסטי שקייים בנו וסביבנו כול הזמן. אין ספק שאנו חווים צמיחה עצומה. ביקשנו מהיקום וקיבלנו ! סדנא שבועית שנגישה לכולם בכול תקציב מועברת כבר כמעט 4 חודשים בקפה אין פלולים. מדיטצית מיינדפולנס שעדי מעבירה ואני תומך ומתרגל כול שבוע בגג של קפה אין בפלולים, ואפילו התרחבות ליום רביעי גם כן !. טיפולים רבים שאני מעביר בביתנו לטיפול בטראומות שונות, כאבים שלא נפתרים בדרך אחרת וכול מיני חסמים ותקיעויות שנמצאות שם עידנים. האימון און ליין צומח וגדל, והדף שלנו גם מתמלא תוכן, עומק, התנסות וחוות דעת.. התברכנו ! תודה לנו, תודה ליקום, תודה לכולכם ולכולכן על התמיכה בנו ובדרך שלנו.

אני מזכיר שאני מציע את שירותיי לייעוץ והכוונה לכול משפחה שמעוניינת לצאת לדרך. אני גולם בתוכי ניסיון כאיש כספים 13 שנים בחברות הייטק. עבודה נוכחית בתור מאמן ומטפל אישי  (כ 8 שנים)  ומתוך ניסיון עצום במסע שצברתי בכמעט 3 שנים האחרונות בתור משפחה מטיילת וחיה בעולם הגדול. אז אם אתם משפחה  שנמצאת באחד השלבים לקראת היציאה:

א. קבלת ההחלטה עם כול מה שעולה בעיקבותיה ובעיקר חסמים שקשורים ל:תקציב, נושא הילדים (לימודים, חברים, פחדים שיקרה להם משהו וכו'), קריירה, זוגיות, משפחה ועוד. ברגע שממש מדברים על זה ורוצים לצאת למסע כזה של חצי שנה, שנה.. יותר.. יצופו מלא מלא "לואים", לא כזה ואחר שלפעמים הוא רק מחפה על חשש שיכול להתפוגג בפגישה אחת און ליין בלבד.

ב. לוגיסטיקה: איך עושים ? מה צריך ? למי פונים ? איך משיגים ? לפעמים שיחה שבא עוברים על כול מה שצריך וכדאי לעשות טרם היציאה עם סידור לו"ז משימות יכול להקל כול כך על ההכנות והיציאה למסע חיייכם.

ג. ניהול תקציב, תחזית, הערכות וכיצד לחסוך בעלויות. התנהלות נכונה כלכלית יכולה להביא לחיסכון של 40% לפחות בלי להגזים בהוצאות שוטפות וחד פעמיות. ביטוחים, טיסות, מעברים, הצטיידות, מסלול ונקודת התחלה למסע ועוד עוד ועוד ..

פנו אליי, מצורף דף התקשרות למטה, זה כול כך משתלם ושווה,  אתם תופתעו ממש מהערך שאני יכול לתת לכם !

שם (חובה)

כתובת אימייל(חובה)

הערות/הארות

שליחה

Δ

לסיום,עוד כמה תמונות שהתחשק לי לצרף ככה כי עשו לי טוב שעברתי על אלפי התמונות מאוגוסט ועד היום 🙂