ממשיכים במסע רק בישראל

כשהגענו לארץ אני זוכרת שהעיניים שלי נצצו , הרגשתי שמחה שאנחנו כאן. ביום שנחתנו בישראל הגענו לתחנה הראשונה שלנו רחובות ( עיר ילדותי). הגענו לבית של משפחה שמעולם לא פגשה אותנו ,רק התכתבויות ושיחות טלפון ובעצם הם נסעו באותו היום (שעתיים אחרי שהגענו) לויאטנם ואנחנו הגענו לבית שלהם לטפל בכלבה ו3 חתולים שלהם. מהשדה ישירות לבית החמים והמפנק שלהם , עשינו חפיפה ואז הם עזבו לשדה. הייתה זו בהחלט נחיתה רכה והכלבה שלהם, ארייה נכנסה לנו ישר לתוך הלב. אני יכולה לתאר אותה בכל הרבה הרבה מובנים אבל אם במילה אחת יש לה אישיות, משהו שקשה להסביר. כל הדבר הזה נקרא האוס סיטינג ואת הרעיון קיבלתי מלוטן שעשתה את זה בעבר עם משפחתה וכך התחלתי לבדוק ולפרסם שאנחנו מחפשים בית למהלך הביקור שלנו בארץ.

תחנה 2 – מזכרת בתיה, גם בבית של משפחה שנסעה לטיול וכלבה מתוקה בשם לקסי. מעבר לכך שלקסי היא כלבה שרגילה לילדים והיא הייתה ישנה עם הילדים בחדר והיא מהממת, התאהבנו בשקט ובנוף שהיה בבית שלהם, נוף לשדות פתוחים וכרם ענבים של יקב וכן בית מאפשר ונוח ביותר.

תחנה 3- הרצליה, יותר משאנחנו חיכינו להגיע להרצליה, עומר חיכה יותר מהכל כי הוא רצה לפגוש את החברים שלו מהגן. היה זה מוזר שעברתי ליד השכונה והבניין שגרנו בו וזה לא הרגיש לי כל כך קרוב אבל עומר פגש את החברים שלו וגם אני פגשתי אנשים אהובים מהשכונה וזה היה אידילי כזה לפגוש את כולם ולהיות איתם בגינה הציבורית ביחד. הרצליה אפשר לומר שהתגעגענו אלייך , נוחה ומסודרת. בבית שבו אנחנו גרים כעת יש 2 כלבי קינג צ'ארלס מהסוג המתוק ביותר שאי אפשר שלא לאכול אותם בכל רגע נתון. עילי כל הזמן מנשק אותם ויש להם לשון קטנה כזו חמודה, בקיצור תענוג שאין דברים כאלה. בהמשך צפוי להיות לנו עוד בית אחד ואז כמה ימים אחרי אנחנו נמצא את עצמנו בדרך לגואה.

אז כמה דברים לפני שאמשיך, אני מרגישה ברת מזל שיצא לנו לעבור בתחנות האלו בישראל וכל הדבר הזה התאפשר לנו. הילדים שבמשך הטיול בקשנו מהם להתרחק מכלבים בשל מצבם הקשה במזרח, קבלו תיקון וכולנו מצאנו מקום בלב אליהם שרק גדל וגדל וגדל.
כמעט חודשיים בישראל ובראייה לאחור אני פתאום שמה לב שחווינו כל כך הרבה דברים ובעיקר מנוחה.
אין לנו שום צורך לראות אתרים בישראלים או לטייל. פשוט להיות ולפגוש קצת אנשים.
היה לי מאוד כיף כל הזמן המשפחתי הזה שנוצר בגלל הקרבה הפיזית למשפחות שלנו משני הצדדים, כך שראינו אותם הרבה וגם כל החגים הקרובים, חגי תשרי, נבלה במחיצה משפחתית.
נפגשתי עם לא מעט חברים, דבר ששימח אותי מאוד ויש עוד זמן לארגן עוד כמה מפגשים. בנוסף נכנסתי קצת לכושר, דבר שהיה חסר לי במסע ונרשמתי לכמה חוגים.
ככל שהזמן כאן חולף והוא טס ממש , אני כבר לא כל כך חוששת לעזוב שוב. כשחזרנו שוב פתחתי עם עצמי את השאלה , האם כדאי להמשיך , מה נכון לנו וככל שעבר הזמן הבנתי שישראל תחכה לי, אין מה למהר לחזור בחזרה. בכלל החומה נפרצה ברגע שיצאנו בפעם הראשונה וכעת משהמחסום נפרץ , זה די פשוט להמשיך לשנה השנייה.
מה יהיה בהמשך? אנחנו זורמים.
למי שמצטרף עכשיו, אנחנו טיילנו כמעט 11 חודשים במזרח, הגענו ל3 חודשים לביקור בישראל ואנחנו ממשיכים אחרי החגים לגואה. בגואה רשמנו את הילדים למסגרות , מה שיאפשר לנו יותר זמן לבד, זוגי ולעבוד.
התראיינו על כך בכתבה שהתפרסמה היום בערב ראש השנה, בממון ידיעות אחרונות, מוזמנים לקרוא :-), לחצו על המילה כתבה או על הלינק מטה.

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5342429,00.html

שיהיה לכולכם חג שמח!!! יש משהו סימבולי בכך שזו שנה חדשה כי בשבילנו זו התחלה של משהו חדש ומרגש. אז מאחלת לכם שתתחילו משהו שרציתם לעשות הרבה זמן, או מעט זמן 🙂 ובכלל שיהיה לכם נפלא ותהיו שלמים עם הבחירות שלכם בחיים.
אסיים במילות השיר בראשית שמרגיש לי מאוד מתאים ונכון לשים אותו כאן. שמעתי אותו לראשונה בהופעה היפה של עידן רייכל שהיינו בה לפני כמה ימים.

בראשית כבר הייתה אהבה
לאדמה טובה חיכתה כמו למים
חיכתה לשמש, לשקיעות שבים
ולגל של געגוע חיכתה
ובראשית כבר הייתה אהבה
וחיכתה שיהיו לה שמיים
לשאת עיניים אל הכוכבים
וחיכתה גם לאדם וחוה
מישהו מחכה לך בבית
קרוב לכאן
אולי באיזו פינה
מקום שתקראי לו בית
כשתכנסי בו יהפוך לשלך
ובראשית כבר הייתה אהבה
וחיכתה שכבר תמצא לה מנוח
וחיכתה לילדים בחצר
וגם לעץ לטפס ולנוח בצל
בראשית כבר הייתה אהבה
ואחריה כבר נברא לו הצער
והדמעות והלב השבור
ואחריהם הגיעה נחמה