קופנגן

כותבת פוסט סיכום על קופנגן שהיינו בה חודש וחצי. קופנגן, האי, המסיבות, הקהילה, הסדנאות. קופנגן הציפיות. איך קופנגן? התשובה מורכבת… בשלב הזה של המסע העייפות מורגשת. באנו לכאן כדי לנוח אחרי שטיילנו בדרום מערב תאילנד בקצב יחסית מהיר. ניסינו להוריד ציפיות ככל האפשר לפני ההגעה לכאן מאחר ויש הרבה חוויות ברשת על קהילה שקיימת כאן ועוד כל מיני דברים אך המציאות בשטח היא קצת שונה אך גם לא…

את הזמן שהיינו כאן הקדשתי להתכנסות עצמית. הייתי צריכה שקט והתקרקעות. לקח לנו שבוע למצוא בית ומצאנו לנו פנינת חמד. בית עם 2 חדרי שינה , מטבח ושרותים קצת ג'יף אבל מרפסת גדולה עם נוף לים ובריכה. יש לנו מסעדה מעולה ליד הבית והשכרנו ג'יפ קטן , מאוד נוח. יצא לנו להכיר כמה משפחות מטיילות עם ילדים בגיל קרוב לשלנו ובילינו איתם לא מעט. יצא לנו גם להכיר חלק מהישראלים שגרים כאן והם ממש נחמדים. מאחר ואלה שגרים כאן שולחים את הילדים למסגרות אפשר היה להפגש איתם בדרך כלל אחרי הצהריים או בים. הקהילה הישראלית מפוזרת גאוגרפית בשונה מגואה שהרוב פחות או יותר באותו אזור וניתן לפגוש את כולם כמעט כל יום, בקופנגן לוקחים את הזמן בקצב של האי ( שהוא איטי יותר) ולאט לאט מכירים את כולם או שעושים יום הולדת 🙂 אספר בהמשך…

יש המון חופים לבקר בהם באי אבל זה פחות עניין אותי. הייתי צריכה שגרה כלשהי או אפילו להיות בבית כל היום מבלי לצאת להרפתקאות יותר מידי. האי מרגיש לי שונה ואנחנו חיים באזור של המשפחות ולא באזור המסיבות (הדרין) כמו שאני וזאב היינו אז. האי יפה יש בו שקיעות מהממות , וחוף שאמנם בשפל . יש כאן את הקרקע לעשות הרבה דברים: סדנאות, יוגה , מדיטציה, ספורט , בייביסיטר . לא יצא לי לעשות מאלו יותר מידי . כן יכלנו לתפור את כל החופים כאן אך לא עשינו זאת. יכלתי לפנות "זמן חיצוני" לעצמי ולא עשיתי זאת.אבל מה שעשיתי כאן זה מה שהייתי צריכה. אין ספק שאם היינו נשארים כאן עוד גם החוץ היה מתבהר יותר אבל כנראה שזה לא כל כך משנה.

חגגנו לעומר יום הולדת 6 באי. עומר רצה מסיבה גדולה ואיכשהו גם זה מה שהיה. הזמנתי כמה משפחות וכך יצא שהגיעו הרבה הורים וילדים יותר ממה שציפינו וזה היה מאוד מרגש. הזמנתי לו עוגה עם דמות גיבור על שהוא רצה וממש נהנתי מהעובדה שמישהו אחר מכין אותה ולא אני. זה הרי ממש פרויקט. היום הולדת הייתה כמו שמישהי אמרה לי : יום הולדת של פעם. בלי מפעיל, קוסם ועוד. על חוף הים עם טבע, ממתקים , חבילה עוברת , קעקועים וציורי גוף. היה ממש כיף ואני שמחה שחגגנו לו כמו שצריך.

רצינו גם ללכת למסיבה עם הילדים ואחרי שבדקנו כמה אופציות , החלטתנו ללכת על כל הקופה: פול מון מאי 2018. הלכנו לשם מוקדם מצוידים באטמי אזניים ומצב רוח טוב. התחלנו בבית הישראלי שם חיכתה לנו עמדה של צבעי גוף, ציירנו לנו על הפנים והגוף ואז נכנסנו ללב הדרין. אכלנו במאמא שניצל שזו הייתה סגירת מעגל עבורנו: להיות שם עם הילדים ולהנות מהשניצלים הטעימים ואז ירדנו לחוף למסיבה. מכיון שהגענו מוקדם היה לנו מרחב להסתובב ולהנות ממופעי האש ושלל סוגי המוזיקה. נהנו מאוד וממליצים להגיע מוקדם לפני שמתחיל להשתגע שם…

כך יצא עם הזמן שבנינו לנו מעין שגרה שכזאת, הלימודים, המקומות שאנחנו אוהבים לאכול בהם ולקנות שייקים, ולקראת סוף השהות שלנו הגיעו עוד ועוד משפחות מטיילות כמונו וזה היה מאוד כיף. אך נגמרה לנו הויזה והיינו חייבים לעזוב את האי…

כמה עדכונים טובים: *החלטתנו להאריך את המסע בשנה ונגיע לארץ ביולי לביקור של כמה חודשים ואז נמשיך.וואו…

*הזמן השקט והמפגש עם אנשים יקרים הובילו אותי לחזור לאמן שזה ממש מרגש וכן להתחיל לחפש עבודה מהבית בתחום השיווק: כתיבת תוכן, ניהול קהילה/ עמודי פייסבוק, ecommerce ועוד… נוצרה אצלי איזשהיא תנועה למרות שלפעמים זה מרגיש כמו תקיעות. לפחות זו התחלה של משהו.

*במקום להמשיך לצפון הודו מה שתכננו לעשות אנחנו נוסעים ללאוס כי נגמרה לנו הויזה בתאילנד. מקריאה על המקום נשמע שזה מאוד יפה ומסקרן להגיע לשם. אחרי לאוס נחזור לצפון תאילנד שאני מאוד רוצה להגיע לשם ואז לישראל. אני מאוד מתרגשת לקראת הביקור במקומות הקרובים וגם מההגעה לישראל.

אה ועילי פתח את הסנטר בפעם השנייה למסע הזה בקופנגן, הפעם זה הסתיים בתפרים- קל:-)

לא מאמינה עדיין שעזבנו את האי ומחר כבר נהיה בלאוס- מקום חדש.שוב מעבר למקום חדש והסתגלות אך הפעם לתקופה קצרה. האמת שאני נורא מחכה להגיע לישראל ולו בשביל מנוחה לכמה חודשים…